צבי צמרת בן־גוריון ולבון: שתי עמדות כלפי הקליטה הראויה של העולים בעלייה הגדולה

צבי צמרת בן גוריון ולבון : שתי עמדות כלפי הקליטה הראויה של העולים בעלייה הגדולה מבוא מאמר זה עוסק בבירור עמדותיהם של דוד בן גוריון ופנחס לוביאניקר ( לבון , ( שני אישי מפתח במפא"י , כלפי העולים החדשים . כידוע היתה מפא"י המפלגה ההגמוניה במדינה בעת תהליך קליטתה ועיצובה של 'העלייה הגדולה' . ( 1951-1948 ) עמדות השניים קבעו שתי אסכולות של קליטה בימי ראשית המדינה - ושנים רבות אחרי הקמתה . לשני אישים אלה לא היה מעמד שווה במפלגה השלטת ובמערכת הפוליטית של המדינה . לבן גוריון , ראש הממשלה ומנהיג המפלגה , היה בנושאים רבים 'מעמד בכורה , אולי מעמד יחיד בדורו . ' מעמדו במערכת הפוליטית של היישוב התחזק מאוד אחרי ההכרזה על הקמת המדינה ואחרי הניצחון הצבאי במלחמת העצמאות . גם בתחום העלייה נודע לו מעמד מיוחד . בן גוריון הוא שהכריע באחת השאלות הגורליות של אותם ימים : בעד עלייה בהמון , כמעט ללא מיון ( סלקציה . ( גישתו הכוללת של בן גוריון קבעה בשאלה 'כמה עולים ניתן לקלוט , ' ? שאלה שחזרה שוב ושוב מדי כמה שבועות בפורומים שונים של הסוכנות והממשלה . תשובתו העקיבה , ' לקלוט כמה שיותר , ' על פי רוב הנחתה את העושים...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי