הטעם הפשוט שלא למדו בו כלל , וגם הם וגם הוריהם לא חשבו זאת לאסון . אפשרויות רבות להתבססות כלכלית וחברתית היו עדיין פתוחות אף בפני חסרי תעודות למיניהן ; מה שאין כן היום , כידוע . מה שהשתנה בעיקר בתקופתנו הלוא-הן הציפיות של כל ההורים , כי ילדיהם יצליחו בבית-הספר ויסיימו לפחות שתים-עשרה שנות-לימוד . ציפיות אלה מחוזקות על-ידי התביעה לשוויון אמת בין אנשים - שוויון בין הגזעים , בין אומות , בין שכבות חברתיות שבארץ אחת - תביעה שמעולם לא הועלתה בעוצמה כזו כמו בימינו . הפער בין ציפיות השוויון לבין אי-השוויון במציאות , שהוא הפער המעיק ביותר על החברה של זמננו , הוא גם הפער המעמיק את הכשלונות החינוכיים ועושה אותם לסימפטום מובהק של משבר החינוך . רבים מן הרעיונות והנםיונות החינוכיים בימינו כגון : תוכניות לימודים גמישות ומותאמות לסוגים שונים של תלמידים , חיפוש מניעים שונים ללמידה , דרכי הוראה ולמידה המתחשבות בשונות שבין ילדים ממוצא חברתי שונה , שינויים במבנה החינוך , "אינטגרציה" של אוכלוסיית בתי-הספר ( בארצותהברית ובישראל ) וכיו"ב - כל אלה מקורם בעצם מגמת החינוך הפתוח לכול , המביאה לבית-הספר אוכלוםיה ...
אל הספר