הביקורת הפסיכולוגית־עיונית

ולקבל" ועוד ועוד . ואני לא הייתי כזאת . אז תמיד הרגשתי את עצמי כל כך קטנה וחסרת ערך " . לא אנתח פה מה בסיפור הזה נלבע ממה שאני אמרתי , ואיך אמרתי זאת - ומה מהשמיעה הסלקטיבית ומהפירושים האישיים שלה . אולם שיחה זו פקחה את עיני לסכנה החינוכית שבדימוי "האדם האידיאלי . " גם אם אחזור עוד ועוד על חשיבותו של התהליך , של "הצמיחה לקראת - " ... ולאו דלקא של "התוצר המוגמר" - ברור לי עתה , שאצל חלק ניכר של חניכי לא אתרום כהוא זה להעלאת הערך העצמי שלהם . האירוע הזה עזר לי להבין ביתר שאת את הצורך בהתייחסות ייחודית לכל פרט ואת הסכנה שבקביעת מטרות סטריאוטיפיות . אני נוטה לראות את הבעייתיות הזאת כעוד סתירה מבין שפע הסתירות הטמונות בעשייה החינוכית . ללא אידיאל שלאורו האדם שואף ללכת , הוא לעולם לא יראה את השמים ; הוא ימשיך לנבור באדמה שמסביבו , מבלי להרים ראש אל האופק . הוא יעסוק בקטנות וחייו יהיו אפורים . ואילו אדם המתמתח ושואף אל הנשגב , כשעיניו נשואות אל המרומים , אל האופקים , עלול להמריא מעלה מעלה , לרחף בעננים ולנתק מגע עם קרקע המציאות . כמו ברבות מהסתירות הללו , אין זה כלל מתקבל על הדעת , שהפתרון לד...  אל הספר
ספרית פועלים