הבעש"ט . עניין זה אינו קשור לביטויו של הרעיון האימננטי , שכמובא לעיל נוכח אצל ר' אפרים מסדילקוב מעט יותר מאשר אצל הבעש"ט , במקורות שיש להם זיקה זו או אחרת לעברה לשמה , אך ר' אפרים אינו מעניק יותר מקום או הצדקה לעברה לשמה באמצעות הרעיון האימננטי . ככלל , דומה כי כמו באשר לעבודה בגשמיות ולרעיון האימננטי אף באשר לעברה לשמה לא הציע ר' אפרים מסדילקוב ראייה חדשה ולא עיצב את תורת הבעש"ט באופן ייחודי לו , אלא נשאר בתחומי הרעיונות שתחם לו מורו . סיכום ממהלך הדברים עד כה משתמע באופן מובהק , כי רעיון העברה לשמה תפס מקום שולי ביותר בקרב ההוגים של ראשית החסידות . קשה למצוא דמיון בין ביטוייו הדלים והמסויגים של רעיון זה לבין עצמתו , היקפו ומשמעותו בחוגי השבתאות . אם מרחיבים רעיון זה ומעיינים בהופעותיו של "רדיקליזם דתי , " כפי שכינה זאת פייקאד , ניתן למצוא בראשית החסידות מקורות לעבודת ה' באמצעות היצר הרע והמידות הרעות ולירידת הצדיק עד כדי התלבשותו בחטא לשם העלאת המון העם . אמנם השימוש בביטוי "רדיקליזם" ביחס לחסידות ולספרות המוסר והדרוש שבימי צמיחת החסידות , נוסף על שימושו ביחס לשבתאות , מטשטש את הגבול...
אל הספר