דרך ממוצעת נוקט ח' אלבק : הלכות רבות יסודן בקבלה ובמסורת אבות , והמדרש בהן אינו אלא אסמכתא , אך חכמי בית הדין היו מעיינים בתורה ומוציאים מתוכה גם את דבר המשפט , בעניינים שלא היתה עליהם מסורת ; ואף היו מסיקים הלכות חדשות בבעיות חוק מדרשות פסוקי המקרא . 5 שיטה אחרת מעלה א"א אורבך . הוא מבחין בפונקציות המשתנות של מדרש הכתובים לפי תקופות היסטוריות . בימים ראשונים , בימי הבית , היתה ההלכה אינסטיטוציונאלית , התבססה על הקבלה , על התקנות ועל התקדימים המשפטיים , ודרשות הסופרים שימשו רק להסמכתה למקרא . ההכרה בדרשה כיסוד ליצירת הלכות החלה להתעצם בסמוך לחורבן , " עם התרופפותם של סדרי השלטון , ערעור הסדרים ונטילת הסמכויות של הסנהדרין . " היותה של הדרשה לגורם יוצר מוכר של ההלכה חלה רק בתקופת התנאים , והגיעה לשיאה בימי ר' עקיבא . אף על פי שנכון להבחין בתפקיד המשתנה של הדרשה במשך הדורות , יש הסבורים אחרת . לדעתם , בימים קדומים גבר הגורם היוצר שבמדרש הכתובים על פני היסוד התומך שבו , ואילו בדורות מאוחרים רבה עליו המדרש , אשר ביסס ואישש הלכות קיימות , בהסמיכו אותן לפסוקי התורה . חכמי ישראל שבכל הדורות רא...
אל הספר