מחשש שהמשכן של המלאכות הללו בשבת , אף אם הן נעשות מאליהן , פוגמות בקדושתו , בעונגו ובאופיו של יום השבת . "שבית שמאי אומרים : ששת ימים תעבוד , ועשית כל מלאכתך ( שמות כ , ט ) — שתהא מלאכתך גמורה מערב שבת" ( תוספתא שבת פ"א הכ"א ? מכילתא דרשב"י , מהדורת אפשטיין-מלמד , עמ' , ( 149 ולא תימשך אפילו מאליה ביום השבת . אולם בית הלל חולקים על דעה זו : "ששת ימים תעבוד — עושה אתה כל ששה , 29 ושאר מלאכתך היא נעשית מאליה בשבת" ( מכילתא דרשב"י , שם ; תוספתא , שם . ( ו . מלאכות שתחילתן בחול והמשכן בשבת בהתאם לתפיסות משתנות אלה מצינו מחלוקות אחדות בין בית שמאי לבית הלל בעניין מלאכות בערב שבת . במשנת שבת א , ה-ו שנינו : בית שמאי אומרים : אין שורין דיו וסממנים וברשעים , אלא כדי שישורו ( כדי צורכם ) מבעוד יום ו ובית הלל מתירין ( אפילו לא תיגמר שרייתם אלא משתחשך . ( בית שמאי אומרים ! אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור , אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ; ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ( מבעוד יום ) ; ובית הלל מתירין . בית שמאי אומרים ו אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים , אלא כדי שיצודו מבעוד יום ; ובית הל...
אל הספר