חכמים לדבריהם , שחכמים אומרים קריאת שמע של ערבית עד חצות . רבן גמליאל אומר עד קרות הגבר . " מכאן שגם רבן גמליאל עושה סייג וקובע את סוף זמן ק"ש עם קריאת הגבר , כלומר לפני עלות השחר והרי זה בניגוד למשנתנו ! אולם סתירה זו בין שני המקורות ניתנת ליישוב מתוך הבחנה בנסיבות שבהן נאמרו דבריו של רבן גמליאל . הלכות רבות בתלמוד המובאות בשם תנאים ואמוראים לא נאמרו על ידיהם במפורש , אלא הוסקו על ידי חבריהם ותלמידיהם מתוך מעשים שעשו החכמים או מתוך פסקים שפסקו . לפעמים , כאשר המסקנה המוסקת איננה נכונה , מעירה המשנה על כגון זה "שמע השומע וטעה" ( אהלות טז , א ; תוספתא פט"ו הי"ב והי"ג , ( ובתלמוד שכיחה במקרים כאלה ההערה "הא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר" ( ברכות ט ע"א , במסורת הש"ס שם נרשמו 43 המקבילות . ( ברם רבות הן ההלכות המוסקות כהלכה מן המעשים הללו . אף כאן אפשר שהמעשה המסופר במשנה : "מעשה שבאו בניו מבית המשתה , אמרו לו : לא קרינו את שמע . אמר להם : אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא , " איננו משמש כראיה להלכה , אלא כמקור להלכה . רבן גמליאל לא הביע בפירוש את דעתו בדבר סוף ומן ק"ש , רק מתוך המעשה...
אל הספר