— במפרשים הנ"ל — שחלוצה אשגרת לשון היא , או כדי נסבה כלשון הבבלי כמקרים דומים ? ד . חלוצה כגרושה , לפי ההלכה הראשונה דומה שההלכה הראשונה , כפי שהיא משתקפת בספרות התנאים , אכן ראתה בחלוצה אשה גרושה , וכללה אותה באיסור גרושה לכוהן הדיוט , ואסרה קרובות החלוצה בקרובות הגרושה . גישה זו יסודה בהנחה , שקיימת זיקה , קשר אישות , בין היבם ליבמתו לפני החליצה , העושה אותה כקנויה לו . יתר על כן , יש שראו בחליצה גופה לא רק פטור , דהיינו הפקעת הזיקה והתרת נישואיה לאחרים , אלא גם , כאמור לעיל , קניין . כלומר , על ידי חליצת הנעל קונה היבם תחילה את היבמה ומיד פוטר אותה להינשא לזרים . גם מדרש ההלכה בספרא , אמור , א , ט-י , הלמד את איסור החלוצה לכוהן מקל וחומר או מן הריבוי בכתוב " ראשה גרושה מאישה לא יקחו" ( ויקרא כא , ז , ( נתפרש כפשוטו , שחלוצה לכוהן הדיוט אסורה מן התורה ולוקין עליה . בהתאם לזה צירפו המקורות התנאיים את גרושה וחלוצה יחד , שהרי שתיהן מכתוב אחד נלמדו , הלכה ראשונה זו מפורשת ומקוימת במשנת רבי עקיבא ביבמות ד , יב : "המחזיר גרושתו , והנושא חלוצתו , והנושא קרובת חלוצתו — יוציא , והולד ממזר ; ד...
אל הספר