נראה שחכמים ור' עקיבא כאחד מכירים , שספיחים מקורם בתקנת חכמים . אלא שלדעת ר' עקיבא איסור ספיחים חמור מאוד , שהרי סמכוהו חכמים על מקרא מלא , "ושמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני" ( תו"כ בהר א . ( על המועד לקביעת גזירת הספיחים תעיד העובדה , שבמשנה שביעית ט , א עדיין חולקים תלמידי ר' עקיבא בהיקף איסור אכילת ספיחים : "ר' יהודה אומר : ספיחי חרדל מותרים , שלא נחשדו עליהם עוברי עבירה . ר' שמעון אומר . כל הספיחים מותרים / 7 / 7 מספיחי כרוב , שאין כיוצא בהם בירקות השדה . וחכמים אומרים : כל הספיחים אסורים " . " מכאן שגזירה זו , אף על פי שנתקנה לפני ר' עקיבא , עדיין לא היתה מאוששת ומבוררת בימי חכמי אושא . ועוד נראה , שבית שמאי ובית הלל לא הכירו כלל גזירת ספיחים . בשביעית ד , ב שנינו : " שדה שניטייבה — בית שמאי אומרים ; אין אוכלים פרותיה בשביעית , ובית הלל אומרים י אוכלים . " והרי גידולי השדה ספיחים הם , ואף על פי כן מתירים אותם בית הלל באכילה . ואף בית שמאי , האוסרים אכילת פירות שדה שניטייבה , היינו משום שקנסו את בעל השדה על שטיפל בה וטייבה . אך לולא זאת , גם בית שמאי היו מורים , שספיחים מותרים ב...
אל הספר