ברייתות העוקרות דין תורה בדבר שבממון . ובפי רבה נקבעה ההבחנה — כפתרון למקורות הנוגדים את דעתו — בין עקירה שהיא בקום עשה , שאין בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה , לבין עקירה שהיא בשב ואל תעשה , שהרשות בידם לעקור דבר מן התורה אפילו לעולם " . דומה , שגישה זו המגבילה כוח חכמים ביחס לדאורייתא , נובעת מפיתוח ההבחנה בין דאורייתא לדרבנן והעמקתה , שהחלה בתקופת התנאים — בעקבות העיון בבתי המדרש בדרכי הלימוד , שהביאה למיונן ולסידורן של ההלכות השונות וליצירתם של כללים ומושגים ולהגדרתם — ואשר התרחבה והתבססה בתקופת האמוראים . נקבע כלל שכאשר הלכה מדאורייתא והלכה מדרבנן מתנגשות זו בזו — "בשעה שאתה יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה , אתה מקיים ; בשעה שאתה אינך יכול לקיים , אתה מבטל דבריהם ומקיים דברי תורה" ( ירושלמי כתובות פ"י ה"ב , ( או כדברי הבבלי "אתי דאורייתא ודחי דרבנן" ( שבת קכח ע"ב . ( כן נוסח הכלל "ספקא דאורייתא לחומרא וספקא דרבנן לקולא" ( ביצה ג ע"ב ובמקבילות " . ( ובדומה לזה נתגבשה דעה , שאין כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה , אלא במקרים מסוימים . אך שיטה זו לא היתה נחלת הכלל . מצינו את רב חס...
אל הספר