א . כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז במשנה ז שנינו : לא כתב לה כתובה — בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה , מפני שהוא תנאי בית דין . כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז , ולא כתב לה 'כל נכסים דאית לי אחראץ 5 לכתובתיך — חייב שהוא תנאי בית דין . סופה של משנתנו מתפרשת על ידי הראשונים , שאם כתב לה הבעל בכתובתה שדה שווה מנה , במקום התחייבות של מאתיים זוז , או כתב לאשתו כתובה הראויה לה , מאתיים זוז , אך שעבד לה עליהם שדה שווה מנה — ולא כתב "כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך , " 8 חייב מפני שהוא תנאי בית דין . אפשר לכאורה להסיק ממשנה זו , כי רק אם כתב לה שדה שווה מנה תחת מאתיים , ולא כתב לה "כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך" — חייב , אבל אם כתב לה כתובה מאתיים וייחד לה בכתובתה שדה שווה מאתיים , ולא כתב לה אחריות נכסים — איננו חייב . אין שאר נכסיו משועבדים לכתובתה . אולם דבר זה תמוה . משום מה אין תקנתו של שמעון בן שטח על אחריותם הכללית של נכסי הבעל לכתובת אשתו נחשבת במקרה זה לתנאי בית דין ? ותו , לפי הבבלי שמשנתנו ( גם ) ר' יהודה היא , 10 הסובר שאחריות טעות סופר , למה הורע כוחו של שטר כתובה זה ,
אל הספר