איסורי שבות בשבת והשתלשלותם ההלכה שבידינו מבחינה באיסורי שבת בין הדברים האסורים מן התורה : אבות מלאכות ותולדותיהן , לבין דברים שאין איסורם אלא מדרבנן , כגון י שבות , מוקצה , וש"לא יעשה כדרך שהוא עושה בחול . " העובר על אב או על תולדה במזיד ובפני עדים שהתרו בו — חייב סקילה ו העובר שלא בעדים או שלא התרו בו — חייב כרת \ והעובר בשוגג — חייב חטאת . העובר על איסורים דרבנן אינו חייב לא סקילה , לא כרת ולא חטאת . רשימת ל"ט אבות המלאכה מפורטת במשנת שבת ז , ב , ונתקבלה כרשימה בלעדית , ייחודית , לדורות . רשימת מלאכות שחייבים עליהן משום שבות רוכזה במשנת ביצה ה , ב . פעולות נוספות , המוגדרות כ"איסורי שבות , " נזכרות בתלמודים ובמקורות שלאחריהם . מספרם של איסורי שבות הלך וגדל במשך הדורות , עד שהחילו את המונח "שבות" על כל 1 איסורי שבת ויום טוב שהם מדרבנן . עיין , למשל , שבת קמג ע '' ב , ברש"י ד '' ה ויספדו , ותוספות ד"ה ובלבד וד"ה מלקט . איסור זה מכונה כרגיל '' עוביין דחול . " המונח מופיע לראשונה בבבלי בפי אביי בביצה כח ע"א . השווה גם פסחים פב ע"ב ובכורות לב ע '' ב . במונח זה משתמש סתם התלמוד , שם , לענ...
אל הספר