א . "הני שיעורין בהדיא מי כתיבי ? אלא מדרבנן" לעומת זאת יש אמוראים החולקים על דעה זאת . בירושלמי פאה שם וחגיגה שם סובר ר' הושעיא , שכל השיעורים מדבריהם , והאוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור , שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורים . בהמשך הסוגיא שם אנו למדים , שלדעת הירושלמי גם חזקיה מהלך בשיטתו של ר' הושעיא , שהשיעורים מדרבנן הם . שיטה זו נוקט גם ר' אליעזר ביומא פ ע"א , האומר , כי האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור , שמא יבוא בית דין אחר וירבה בשיעורים . ובירושלמי שם אומר ר' יונה בהחלטיות : "וכל השיעורים לא חכמים הן שנתנו , כזית מן המת , כזית מן הנבלה וכעדשה מן השק" " ) והלא כל השיעורים חכמים הן שנתנו , ולא מדאורייתא הם , אלא שהתורה נתנה רשות לחכמים לעשות שיעורים . ? ( " י ו ראיה לדבר.- הבבלי בעירוכין ובסוכה שם שואל : "שעורין דאורייתא , דכתיב אח חטה ושעורה ... ואמר רב חנין כל הפסוק הזה לשעורין נאמר . " ולכאורה , מה מקשה התלמוד , -הרי איכא גריס , ביצה . עדשה , טפח , אמה וכולם אינם נרמזים בקרא זהי' י אלא עלינו להניח , כי התלמוד הבין שדברי רב "שעורין הלכה למשה מסינ...
אל הספר