המניעים הללו מצטרפים למניעים שהתנסחו כבר בספרות של העולם העתיק , כגון התאמת ההיגדים לסוג הקוראים — פילוסופים או אנשי ההמון . בין יהדות לדתותאחרות שלטון אליטיסטי כאלטרנטיבה פוליטית מעסיק היום את המחקר הסוציולוגי פוליטי ; אולם בתקופת ימי הביניים לא היה שלטון כזה אלטרנטיבה , אלא במקרים 7 רבים עובדה ממשית . הפער בין השליט או שכבת אנשי השלטון לאנשי הממלכה היה עמוק . לפער זה היו תימוכין גס מבחינה פוליטית דתית . הפילוסופיה הפוליטית שמשלה ביד רמה בהגות המוסלמית והיהודית של ימי הביניים הייתה הגישה האפלטונית , שהעמידה את הפילוסוף האינטלקטואל בראש המדינה . 8 אלפאראבי ( 950-870 ) מיסד את המודל המשולש של מלך נביא פילוסוף . זיהוי הנבואה עם ההנהגה המדינית הביא להצגת הקנון הדתי כחוק פוליטי המכונן מדינה . כתבי הקודש הפכו לשפה שבה פונה השליט לציבור הרחב של אנשי המדינה ' ) המון . ( ' פילוסופים רבים משלוש הדתות עמדו על הצורך באזוטריקה בפניית השליט להמון . על המנהיג לסגל לעצמו דרך של מיתוסים שבאמצעותם הוא משיג את שמירת החוק בציבורים השונים של המדינה . הרמב"ם אפיין את האדם השלם — משלמה המלך ועד לפילוסופים ...
אל הספר