עצי פרי

עצי פרי כשלושים מינים של עצי פרי גידלו בארץ בזמן המשנה והתלמוד . החשובים שבהם חמשת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל : גפן , זית , תאנה , תמר _ורמון . שני הראשונים תפסו את עיקר שטחי הארץ לצד התבואות . הם היוו את הקבוצה ' דגן , תירוש ויצהר' שנזכרה פעמים רבות בתנ"ך . לגביהם , קבע ר' יוחנן : 'שיהיו נכסיך משולשים — שליש כתבואה , שליש בזיתים ושליש בגפנים ' . ' בצד המטע המעורב , כעין 'הבוסתאך הערבי , שגדלים בו עצים ממינים שונים , מקובל היה לנטוע את המינים השונים בנפרד ( משנה , כלאים ו , ה . ( במקומות אחדים צויין ' מטע עשרה לבית סאה' כמטע רגיל , דהיינו שהמרחק בין אילן לאילן היה כ 16 אמה ( קרוב _ל 9 מטרים . ( יש שהמרחקים היו גדולים יותר וניצלו את השטחים שבין האילנות לזריעת תבואה או גידולי מקשה וירקות . גפנים נטעו בצפיפות גדולה פי שניים ויותר , 98 ובגלל איסור כלאי הכרם לא היו זורעים ביניהן . אין בידינו נתונים מדוייקים על גודל היבולים במטעים , ברם מתוך אנאלוגיה ליבולים הגבוהים שקיבלו בתבואות ומתוך אינטנסיוויות העיבודים ( ראה להלן ) יש להניח כי גם היבולים במטעים היו טובים . האגדה המתארת את פוריות הא...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי