א . הגליל — מרכז היישוב היהודי לאחר מרד בר כוכבא עבר מרכז ההנהגה , ובמידה רכה גם מרכז הכובד של היישוב היהודי , לגליל . אם כי במרוצת המאה השנייה התאושש היישוב כיהודה , במיוחד בשפלת יהודה ואף בדרום הרי יהודה לאחר מכן , הרי מרכז היישוב היהודי נשאר כגליל ככל תקופת האמוראים , דהיינו במאות השלישית והרביעית , ועד לסוף התקופה הביזאנטית . אף מוסדות ההנהגה , הסנהדרין והנשיאות , שנשתקמו בגליל נשארו כאן כל התקופה — תחילה בציפורי ולאחר מכן בטבריה — ויחד עם מוסדות הלימוד וההסמכה החזיקו הנשיאות ובתי המדרשות שבארץ את ההגמוניה לגבי תפוצות ישראל . ההגמוניה וההנהגה ינקו את כוחם לא רק מכוח המסורת וגדולתם בתורה של חכמי ארץ ישראל בסוף תקופת התנאים ( עד שנת 250 לערך ) ותקופת האמוראים ( עד מחציתה השנייה של המאה הרביעית , ( אלא גם מן העובדה שבתקופה זו היה בארץ יישוב איתן של עשרות ערים ומאות כפרים . מוסדות התורה וההנהגה לא היו מוסדות מנותקים מחיי העם , אלא חלק מן המציאות היישובית החיה והפעילה של האומה בארצה . הגליל שסבל הרבה פחות מיהודה השתקם מהר לאחר מרד בר כוכבא ואף זכה לפריחה ולהתרחבות במשך המאה השנייה וראשי...
אל הספר