צרעה נזכרת במכתבי אלעמארנה . היא השתייכה כנראה לתחומה של העיר גזר . לאחר ההתנחלות של שבטי ישראל היתה צרעה בנחלת שבט דן ( יהושע יט , מא ) , וסיפורי עלילותיו של שמשון , שנולד בצרעה , נקשרו לאזור שבינה לבין אשתאול הסמוכה . עם נדידת בני דן צפונה , אל ליש ( דן ; שופטים יח ) , נותרה צרעה ברצועת הגבול המערבי של שבט יהודה , באזור שהשליטה בו עברה בין הפלשתים לישראל במלחמותיהם . כשהתבססה מלכות בית דוד השתייכה צרעה לתחום קרית יערים . המלך רחבעם ביצר אותה בין שאר הערים שבספר ממלכתו ( דברי הימים ב יא , י ) . בימי שיבת ציון התיישבו בצרעה משפחות מיהודה , והיא לא ניטשה עד התקופה הביזנטית . אוזביוס הזכירה ככפר היושב כ - 10 מילין מצפון לבית גברין ובתחומה . הכפר הערבי שהוקם על מקומה של צרעה הקדומה נקרא א - צרעה , ובתחומו עומד קבר א - נבי צאמת . ר' חילו , שביקר במקום בשנת ,1334 הראה את קברו של שמשון ( אלג' ארב ) בשיח' אבו אלמיזאר , שבבית שמש הסמוכה . בתחום הכפר עמד גם סלע מסותת שמצדדיו ומעליו חציבות של גומחות וחרותות שונות . סלע זה נקרא בערבית קלעת אלמפרזה ( " מצודת בית הבד") , והוא מזוהה במסורתם של ערבים...
אל הספר