ראשית ההתארגנות הציבורית מיד עם כיבוש חלקה הדרומי של הארץ בידי הבריטים , ובעוד הקרבות נמשכים , החלה פעילות אינטנסיבית לארגון היישוב ויצירת מוסדותיו . ההסתדרות הציונית שיגרה לארץ משלחת בראשותו של ד"ר וייצמן , שנקראה ועד הצירים . עסקני היישוב שנותרו בארץ , נציגי גופים שונים ( כמו ועדים מקומיים , הסתדרות המורים , מפלגות הפועלים ) התכנסו ביפו בתחילת 1918 והחליטו להקים "אספה מכוננת של היישוב . " את התפקיד המרכזי בפעולות ארגון אלו מילא ד"ר יעקב טחון , שהיה סגנו של ר"ר ארתור רופין במשרד הארץ ישראלי . במשך שנתיים בערך התקיימו ויכוחים חריפים על דרכי ההתארגנות הרצויים , על סמכויות המוסרות העתידים ובעיקר על הבחירות הכלליות , עליהן הוחלט באספה המכוננת . דומה היה לעתים כי הניסיון המחודש לארגון היישוב ייכשל שוב , כפי שקרה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה , בשל חילוקי דעות מהותיים בין הקבוצות והזרמים השונים , והעדר הנהגה מקובלת ובעלת סמכות . עד כמה חבלי ההתארגנות היו קשים , תוכיח העובדה כי שש פעמים נקבע מועד לבחירות , וכל פעם הן נדחו מחרש . אחת הסיבות המרכזיות לדחיות אלו הייתה שאלת זכות הבחירה לנשים ....
אל הספר