בין שירה ופרוזה ביצירת יהודה עמיחי א ' . פרוזה היא קרקע הצמיחה עליה צומחים השירים' בשנת 1961 כבר היה יהודה עמיחי משורר ידוע ומוערך , שמאחוריו שלושה קובצי שירה ומעמדו כאחד הבולטים בין מחדשי פניה של השירה העברית אינו מוטל בספק . אין 1 תימה , לכן , שכאשר הופיע באותה שנה קובץ סיפוריו ' , ברוח הנוראה הזאת / קיבלה אותו הביקורת בהפתעת מה , כגילוי צד חדש ובלתי צפוי במי שנחשב עד אז כמשורר מובהק . אולי משום כך נטו המבקרים להדגיש הדגשת יתר את התכונות השיריות שבסיפורי עמיחי ( כגון : מטפוריקה שופעת , ריבוי קשרים אנלוגיים , פירוק העלילה המסורתית , תחביר בלתי נורמטיבי ) ואת קשריהם אל שירתו , ומיעטו לדון ביסודות ההופכים סיפורים אלה ליצירות פרוזה העומדות בזכות עצמן . כדי להמחיש זאת די באזכור כמה מכותרות הרשימות שליוו את הופעת הספר : 'פרוזה שירית של משורר , ' 4 3 ' פרוזה שהיא פיוט ' , ' משורר בנתיב הפרוזה ; ' וכן אפשר להביא בהקשר זה את משפט המפתח מתוך רשימתו של ברוך קורצווייל על הספר : 'היסוד הלירי הוא המהווה כמעט 5 באופן בלעדי את מהות הערך האסתטי בקובץ הסיפורים שלפנינו . ' הופעתו של הרומן 6 ' לא מעכשיו...
אל הספר