אדישות , יראה , עוינות הספרות הישראלית מתבוננת במשפט א . ערכאות של גויים הספרות העברית של הדורות האחרונים היא אספקלריה עשירה של הניסיון ההיסטורי היהודי על הסתעפויותיו המגוונות בגולה ובארץ . ואולי מוטב לתארה כסייסמוגרף רגיש , הרושם את תנודותיה וזעזועיה של הנפש הלאומית תוך התמקדות באותן חוויות ובאותם מגזרי חיים שבהן מתמצה דרמת הזהות הקולקטיבית בצורותיה האינטנסיביות ביותר . בהכללה ניתן לומר שאין כמעט היבט או רובד בחוויה היהודית והישראלית שלא מצא ביטוי כזה או אחר בספרות העברית , בין כנושא מרכזי בין כרקע מוחשי לפרישתן של עלילות ומערכות יחסים בין אישיות במעגלן הצר . ואם יש תחומים ונושאים שהספרות העברית נמנעה מלטפל בהם , הרי עצם ההימנעות הזו גם היא תופעה האומרת דרשני . בשנים האחרונות נדמה ש'מלוא כל הארץ משפט . ' תהליכים משפטיים , דיונים חוקתיים , פרשיות פליליות , הליכי מינוי של שופטים , עימותים בין מערכת המשפט למערכות המשיקות לה או העוינות אותה - כל אלה תפסו תמיד מקום נכבד בשיח הציבורי הישראלי , אך נדמה שהמודעות להם מעולם לא הייתה כה ניכרת , ומידת הלהט הכרוכה בעיסוק בהם כה גבוהה . זוהי נקודת ...
אל הספר