דימויו הספרותי של הצבר הפולמוס שאינו נגמר א . האומנם עילית ללא ממשיכים ? בשנת 1938 פרסם חיים הזז את סיפורו 'דרבקין ' . ' זהו תיאור דיוקנו של עסקן ציוני מר נפש , מחובבי ציון הוותיקים , שטולטל בעל כורחו לארץ ישראל אחרי המהפכה ברוסיה , ומשלא זכה בה לקבלת הפנים שציפה לה על פי מעמדו התפתחה בלבו שנאה קשה , עד שנעשה נביא הכפירה והשלילה , הספק והייאוש , כלפי המעשה הציוני בארץ ישראל . עיקרו של הסיפור מתרחש בבית קפה , שם יושב דרבקין ונושא נאום קטרוג מר כלפי אופיו של היישוב בארץ , שהמיר את עומקו המטפיסי של הקיום היהודי בגולה - קיום בממד הזמן - בהיצמדות למקום אחד המולידה בהכרח 'תרבות שפלה , הדיוטה וריקנית . ' תרבות זו מנוערת , לדעתו של דרבקין , מכל אידיאל רוחני , ומועדת להתפורר מעצמה בתוך שניים שלושה דורות . באותו מעמד בבית הקפה מתייצב כנגד דרבקין בחור בעל בשר , שפניו המפוטמים נדמים כעטין של פרה . תוך כדי צחוק מתגלגל , הנשמע כנעירת חמור , הוא מטיח בדרבקין דברי לגלוג , וכל זאת אגב זלילה בלתי פוסקת של גלידה ' . הציץ בו דרבקין באותו בעל בשר פרוץ בצחוק ונתכרכמו פניו . דומה הציץ ונבהל מראות יהודי זקוף ...
אל הספר