17 בלילה הית ה פהת בעדה במשך כל החודש שלפני הפיגוע באלפי מנשה סערה הגדה . מדי יום היו הפגנות ומעצרים , ידוי אבנים והבערת צמיגים . בבתי הכלא הצבאיים שבתו 3000 אסירים בטחוניים שביתת רעב . האוכלוסיה תססה סביב השביתה הזו . האסון הלך והתעצם באוויר , בלתי-נמנע ; כל מי שנע בדרכים אותו זמן חש בו : כשיצאתי , יום שישי אחד , מן הכפר דורה , התפוצץ שם חומר נפץ ; שבוע לאחר מכן , בחזרה מכפר אדומים , הושלכו אבנים אל המכונית שנסעתי בה . נהג מונית ישראלי הוציא מתא המפות שלו בתחילת הנסיעה - בדרכנו לשכם - כאפיה גדולה , משובצת שחור ולבן , ופרש אותה בהפגנתיות מעל לוח המחוונים שלו . לבלבל את האוייב , אמר , שיהססו לפני שיזרקו אבן . במוצאי השבת שלפני הפסח אירע האסון . בני משפחת מוזס נסעו במכונית מן הישוב אלפי מנשה לכפר סבא הסמוכה . ביציאה מן הישוב הושלך לעברם - כנראה מבין עצי פרדס - בקבוק תבערה . המכונית התלקחה . האב , אפוף בלהבות , הצליח לחלץ את ילדיו . האם , עופרה , בת , 35 בחודש החמישי להריונה , נלכדה ונספתה . הניצולים סובלים עדיין מכוויות קשות : האב , הילדים עדי וניר , ובן של חברים - יוסף הלל . מצבו של טל ...
אל הספר