פרק רביעי ההחלטה נגד שיבת הפליטים , אפריל-דצמבר 1948 יציאתם דימונית של הערבים הציבה בפני הישוב היהודי בעיה פוליטית ממדרגה ראשונה , והיא : האם להתיר , או לא , את שיבתם של אלה שנמלטו או גורשו . כבר באביב 1948 הופעלו לחצים ראשונים מצד פליטים בישובים שונים שבהם מצאו מקלט , לשוב אל בתיהם וכפריהם . בהעדר הנחיות מגבוה במישור הלאומי נאלצו מפקדי ה"הגנה" והשלטונות האזרחיים המקומיים של הישוב להחליט על דעת עצמם , כיצד לנהוג בפניות אלה - ורובם ככולם דחו אותן מכל וכל . במאי החלו מדינות ערב , ובראשן עבר הירדן , לצאת במסע למען שיבת הפליטים . מאז ראשית הקיץ היתד , ההנהגה הצבאית הפוליטית של הישוב נתונה ללחציהם של גורמים בינלאומיים , תחילה בהנחיית הרוזן פ 1 לקה ברנד 1 ט / Folke Bemadotte ) המתווך מטעם ארגון האומות המאו חדות בשאלת ארץ ישראל , ואחר כך בראשות ארצות הברית , למען החזרה המונית של הפליטים לבתיהם . ביוני התכנסה ממשלת ישראל כדי לדון בבעיה - והחליטה להשיב בשלילה . היתה זו אחת ההחלטות החשובות ביותר שקיבלה המדינה הצעירה ב . 1948 החלטה זו החלה להתגבש במאי , על רקע פלישתם של צבאות ערב למדינה שנולדה ...
אל הספר