אל הקורא ספר זה , הדן בהגות שהתמודדה עם השואה בתוך התארעותה , עורר קושי מיוחד בכתיבת כמה מחלקיו , והוא בוודאי יעורר אותו קושי גם בקריאתו . ככל הספרים הדנים בנושא השואה , אך בצורה מיוחדת לו , הוא מעמיד את הכותב ואת הקורא כמבחן רגשי קיצוני , הנראה לפרקים הכרחי ובלתי אפשרי בעת ובעונה אחת , כזה הוא המאמץ הנדרש כדי להבין מתוך אמפתיה את המצבים הנדונים , ומכפילה את הקושי הדרישה , הנובעת מן העמדה העיונית ביקורתית של הטקסטים הנדונים עצמם , ליצור בה בעת את ההרחק הנדרש להתבוננות מעריכה ושופטת , יחד עם מחברי הטקסטים האלה , כלפי מצבם , וממילא גם מולם וכלפי השקפותיהם . מפליאה ומעוררת הערצה היא יכולתם של כמה מהוגי הדעות הנדונים לגבש עמדה ביקורתית ולהסיק את מסקנותיה , בלי הרחק קיומי ובלי פרספקטיבה היסטורית . אבל , האם אפשר לו למעיין שזכה גם להרחק וגם לפרספקטיבה ההיסטורית , כלומר למעיין שלא חי באותם מצבים חריגים בקיצוניותם המוחלטת , להתייצב אתם וכמותם באותה עמדה של הסתכלותי האם מותר לו לנסות להעמיד את עצמו באותה עמדה , מתוך הזדהות , ועם זאת מתוך הרחק ביקורתי , כמתחייב מעניינו של הדיון ? האם יוכל שלא ל...
אל הספר