. 8 חינוך להצטיינות אמיתית או עידוד לתחרות פרועה ונטולת ערכים אינטלקטואליים של ממש בין חינוך להצטיינות לבין חינוך לתחרות פרועה מפריד קו גבול דק ביותר . בקו הגבול הדקיק הזה , אך המשמעותי , הבחינו ומבחינים לא רק מחנכים בחסד עליון אלא גם מורים ומחנכים מן השורה , ובעיקר אלה מהם , שבת הקול הפנימית הפועלת בקרבם טרם נאלמה או נשחקה בלחץ שגרת האילוצים , התביעות , והציפיות להישגים המופנות כלפיהם מכל העברים . נדמה לי , שיקשה להפריך את הטענה , כי את מחברי דו"ח 'ועדת הררי' הניעה ודחפה , בקביעת מסקנותיהם ובניסוח המלצותיהם , התביעה להצטיינות "בכל מחיר , " בעיקר כפי שזו באה לידי ביטוי , למשל , בבחינות ובתעודת הבגרות , וכי שאיפה זו ניבטת כמעט מכל עמוד של הדו"ח ומכל מסקנה והמלצה שלו . הבעייתיות של התביעה והשאיפה הזאת נעוצה , לעניות דעתי , בשני גורמים . האחד - תפיסה צרה , חד ממדית , לעתים מסולפת , של מושג ההצטיינות . השני - המחיר ( קרי ההשלכות החינוכיות , התרבותיות והחברתיות השליליות ) שנצרטך לשלם בעקבות השימוש באותן דרכים ושיטות שבאמצעותן תושג הצטיינות זו . הרכב הוועדה , ובראשה פרופ' הררי , קבע את כיוו...
אל הספר