מבוא ראינו שהזרם המרכזי במסורת היהודית מאמץ את התיאוריה של האוטונומיה המוסרית ודוחה את תיזת התלות . יתר על כן , הזרם המרכזי במסורת זו מחייב את המשפט הטבעי ואינו מאמץ גירסה כזו או אחרת של פוזיטיביזם משפטי . התוצאה של תפיסות אלו מתגלה במיוחד במצבים שבהם יש קונפליקט בין החובות הדתיות לבין החובות המוסריות . דרך המלך של המסורת היהודית דוחה את הערך הדתי נוסח ליבוביץ , המיוחס לקונפליקט . מנגנוני פרשנות מסועפים פותחו כדי להתאים בין החובה הדתית לבין המוסריות . המסקנה העולה מניתוח זה היא , שהמסורת היהודית מעניקה אמון לתבונתו ולהכרתו המוסרית של האדם . מסורת זו רואה באדם יצור שבכוחו להכיר את החובות המוסריות והמשפטיות הבסיסיות ; יצור היכול לארגן קיום חברתי ופוליטי תקין בהתבסס על כישוריו האנושיים . תופעה מורכבת זו ראויה לציון בייחוד לאור הפיתויים הדתיים שיש הן בתיזת התלות הן בתיזת הקונפליקט , שעליהן עמדנו במבוא לספר ( ראו גם סטטמן ושגיא תשנ"ג , מבוא כללי . ( בחלק זה של הספר אנסה להציע הסבר מקיף לתופעות אלו . הנחת המוצא הבסיסית שלי היא , שיש לחפש את הפשר לתופעות אלו ביסוד מהותי של המסורת היהודית . קש...
אל הספר