טז . שנות צמיחה ותסיסה , 1914-1860 לאחר הנטיות לרפורמות ברוח המערב של תקופת התנזימאת באה , ברבע האחרון של המאה הי"ט , ריאקציה אנטי מערבית באימפריה העותומאנית כולה . בראשה ניצב הסולטאן עבד אלאחמיד השני . ( 1909-1876 ) הלכי הרוח שדגלו בשיבה לערכים מוסלמיים ותורכיים לאומיים הלכו וגברו . יצאה , למשל , הוראה , שאסרה על ילדים מוסלמיים לבקר בבתי ספר נוצריים בגליל , ונעשה מאמץ לפתח את בתי הספר המוסלמיים . מסגרים ישנים שופצו וחרשים הוקמו . הסולטאן בעצמו מימן חל ק מפעילות זו . משקיפים זרים דיברו על התעוררות איסלאמית בסוריה ובארץ ישראל . עם זאת הגיעו רבים מתיקוני תקופת התנזימאת לפרובינציות המרוחקות ואף לצפת רק בתקופה זו . השפעת השלטון המרכזי גברה הורות למערכת הביורוקראטית שצמחה כתוצאה מתיקונים אלה . עצמאותם של מושלי המחוזות והנפות הוגבלה וכפיפותם לשלטון המרכזי נעשתה מודגשת יותר . מעמדו של גובה המסים — האילטיזאם — הפך להיות פחות עצמאי והוא היה כפוף יותר לרצון השלטונות . מצב הבטחון השתפר , כוחם של הבדואים הל ך ופחת . אחת התוצאות של תקופת התנזימאת היא פרסומן , בשנת 1864 ( עם תיקונים שהוכנסו בשנות ה...
אל הספר