1834 בין השנים 1832-1831 כבש מוחמר עלי , שליט מצרים , את כל ארץ ישראל וסוריה . את הפעילות הצבאית ניהל בנו המאומץ , אברהים פחה , והוא גם עמד בראש השלטון במחוזות שנכבשו . אפיו של שלטון זה היה שונה מן השלטון העותומאני . הוא היה ריכוזי ומתקדם יותר , כאשר לנגד עיניו עומדת הדוגמה של העולם המערבי : שלטון שהעניק חסות רבה יותר לבני המיעוטים — היהודים והנוצרים , אך שלטון שאף דרש דרישות מן האוכלוסיה ובמרכזן הדרישה להתגייסות לצבא . החידושים שהנהיג שלטון זה עוררו התנגדות רבה בקרב האוכלוסיה המוסלמית השמרנית בארץ ישראל , ובידוור עורר התנגדות הנסיון להנהיג גיוס צבאי . תנאי השירות הצבאי אז היו קשים . המשמעת שהונהגה בצבא מחמירה ביותר , תנאי החיים במסגרת זו היו לעתים קרובות תת אנושיים ; שירותים רפואיים כמעט שלא היו בנמצא , והסיכוי לחזור הביתה בשלום עם תום השירות , היה קטן . כל זה עורר התנגדות עזה ועיקשת לצו הגיוס . ניצני המרד נגר השלטון החדש החלו להסתמן עוד במחצית השניה של שנת , 1833 ובמרד הראשוני פתחו בדואי עבר הירדן בראשית שנת 834 ו . אך במלוא היקפו הוא פרץ לאחר שהמצרים הודיעו על הנהגת גיוס חובה בחודש...
אל הספר