סולטנה יהושע ברזילי עיפתי מאד לטפס על עיי או באל * וחרבותיו , לבן לא שמתי לבי לאזהרות חילי ההולך עמדי ולחשכת הליל הממשמש לבוא . ואשב עם חילי זה על המחצלת , שפרש לנו בעל החן "באר יוסף" בחביבות מזרחית , ובתאוה של צמא גמעתי את הקהוה הרותח מהכוס הקטנטנה . " קואם , קואם , חבךגיי , ךינא אטמא , טאךיק מוש טאיב פי דואף " ! זךזני שנית חילי . בכל לבבי חפצתי לשים לב לאזהרתו , כי כבר ידעתי את הדרך הזו המלאה חתחתים ואת כל האסונות הצפונים להולך בה בלילה וכיחוד עתה , בעת שהדרוזיםי החלו להךאות שוב עליה , אולם אברי העיפים מאנו לצית לי . אנוס הייתי להחליף בח על ידי שינה של שעות אחדות . הדבר היה בשליש האחרון של חודש א ; ר תרנ ... , בזמן שעובךי דרכים מצוים על דרכי הגליל השוממות , ותקוה התגנבה בלבי : איזו שח ה של ץהו ים"י מתאחרים תזדמן לי . כבר הגיעה האשמורה השניה , כוכבים גדולים ומזהירים נחו על ראשי הרי נפתלי , שברי קרניהם האירו את המשעול הסלעי שעליו טפסו סוסינו . אף האור הכהה הזה הראה , כי עוברים אנו על פיות תהומות אין מים , וכי דיה פסיעה אחת בלתי מכוונת של סוסינו , לפזר את עצמותינו עוד טרם תגענה אל הסלעי...
אל הספר