פרק י"ג תצורה חדשה בלשון הדיבור לשון הדיבור של ימינו יוצרת עובדות לשוניות חדשות , חלקן מבוח התפתחות פנימית , וחלקן בהשפעת לשונות אחרות . בלשן העוסק בלשון הדיבור מוצא את עצמו מיד כעולה על שרה מוקשים,- גם אם הוא מבקש לתאר את המצוי בלשון ולא לעסוק בשאלות הנורמטיביות מתי תופעה לשונית כשרה , ומתי מן הראוי לא להשתמש בה , אין הוא יכול להימלט משאלות מביכות אלה . בלשון הדיבור יש תופעות לשון מובהקות שבהן היא נבדלת מן הלשון ההיסטורית ומן הלשון הספרותית בת ימינו . אין כאן הכוונה לשגיאות ולשיבושים העולים יום יום בדיבור . איש לא יכריז על שיבושים אלו , שהם מהווים מערכת לשונית של ממש . כוונתנו כאן לתופעות שהפכו עקב השימוש בהן לסטנדרטים מקובלים , לכעין חוקים לשוניים . עמדנו כאן על התהוותם של אוגדים חדשים בלשון . והנה בלשון הדיבור משמש אוגד חדש , והוא שונה בהופעתו מן האוגדים המקובלים בלשון הספרותית : אלוהים זה דבר ראשון ( בנימין תמוז ) בולוניה זה לא עיר ( חנוך ברטוב ) מה שאין לנו זה כסף ( משה שמיר ) ( משפטים אלו לא נלקטו ישירות מלשון דיבור אלא מיצירות ספרות , שבהן ביקשו הסופרים לשים לשון דיבור בפי גיבור...
אל הספר