פרק טז מבוא פרק זה הוא תפילה לה , ' המביעה את בטחונו המוחלט של המשורר באלוהיו : הוא , המשורר שמח בחלקו ומודה על כך לאל , ואף מברך אותו . הוא מכריז שאמונתו איתנה משום שהוא משוה את ה' לנגדו תמיד , ושוב הוא מביע את בטחונו בכך שהאל לא יעזבהו . הוא מצפה מן האל שיודיעהו את אורח החיים הרצוי לו , ומכיוון שהוא בטוח במאור פניו של האל ובנהגו בו בדרכי נועם , הריהו בטוח שלא יאונה לו כל רע ? . רוב המפרשים ראו במזמור זה את תפילתו של אדם מישראל , השופך את שיחו לפני האל ומודה לו , ואף מביע את בטחונו בכך שגורלו אשר שפר עליו לא ישתנה לעולם ; אך בראשית המאה העשרים הובעה השערה ( בין השאר בידי גאסטר ) שהמזמור במקורו הוא מזמור כנעני . מאוחר יותר היה מי שסבר ( דאהוד ) שמזמור זה נתחבר על ידי כנעני שקיבל עליו את דת ישראל , ואין פסוקים ב-ד אלא הכרזתו על קבלת דת ישראל ודחיית אלי כנען " ) קדושים , ( " ואילו פסוקים ה-יא הם הבעת שמחתו באמונתו החדשה בה ' . החוקר המחזיק בדעה זו טוען , שכל מלה וכל צירוף הנמצאים במזמור נמצאים גם בכנענית , באוגריתית ובפיניקית . אך הקבלות בין הספרות הכנענית והספרות המקראית הן שכיחות ביותר...
אל הספר