רבי ירמיה ; אה דר ^/ וג . אה קיים בשכבו על ערש דווי , לפני מותו , ביקש רבי ירמיה מתלמידיו שבהגיע שעתו להתבקש לישיבה של מעלה ילבישוהו בבגדים לבנים מגוהצים , יגרבו לו את גרביו , ינעילו לו את נעליו , ייתנו מקל בידו , ישכיבוהו על צדו , ויטמנו אותו על אם הדרך - כדי שיהיה מוכן ומזומן לרגע ביאת המשיח . קברו מצוי בטבריה , סמוך לכינרת , לא הרחק מחמי טבריה , והוא מוכן ומזומן לרגע שבו יבוא המשיח . איש האמונה וההלכה היה רבי ירמיה . הוא נולד בבבל במחצית הראשונה של המאה הרביעית , עלה לארץ ישראל והיה לאחד מגדולי האמוראים . מוריו בהלכה היו החכמים יוצאי בבל , רבי חייא בר אבא ורבי זירא . כן למד אצל רבי אבהו בקיסרין . בערוב ימיו היה ראש בית הוועד בטבריה , הלא היא הישיבה הגדולה . רבי ירמיה התערה כל כך בארץ ישראל , עד כי מתח קו נחרץ בינו לבין בבל וחכמיה . הוא עלב בהם , כינה אותם טיפשים , והם לא נשארו חייבים , ואמרו כי בהיותו בבבל לא הבין בכלל מה חכמים אומרים , ולפתע , אך עבר לארץ ישראל , וכבר הוא מכנה את הבבלים בשם "טיפשים . " אולם לימים הוכרה גדולתו גם בבבל . רבי ירמיה הטביע את חותמו בעיקר בהלכה , כשהוא ש...
אל הספר