עולם המיירואורגניזמים 235 הזה בתרבות שלנו והתחלנו לראות בו חוק חברתי . מי שלא צייתו לו נתפסו כמי שמסכנים את בריאות הכלל . הגישה הזאת הועברה מהורים לילדים והיריקה בפומבי היתה לטאבו . למעשה, הניקיון היה לעניין שני בחשיבותו לאמונה באלוהים ; הדבר הכניס תחושת סדר בעולם מלא כאוס . האנתרופולוגית מרי דגלס סיכמה זאת בספרה "טוהר וסכנה" במשפט "זיהום הוא חומר שאינו במקומו" . רחצה באמבטיה כאמצעי לשמירה על נקיון הגוף היתה פריבילגיה של העשירים אפילו בתחילת המאה העשרים . בערך במועד הזה החלו רופאי עור בגרמניה להמליץ על "אמבטיה לכל גרמני פעם בשבוע", ומפעלים גדולים התחילו לבנות בתי מרחץ לעובדיהם ועודדו היגיינה אישית בכך שסיפקו להם חינם מגבות וסבון . אבל המסורת של הרחצה השבועית באמבטיה לא הכתה באמת שורשים עד ראשית שנות החמישים, וגם אז היא לבשה צורה שקשה לנו להעלות על הדעת : ביום שבת בערב היו בני המשפחה האירופית האופיינית רוחצים בזה אחר זה באמבטיה, כולם באותה אמבטיה מלאה מים, ואבי המשפחה העובד קשה לפרנסת כולם זכה בדרך כלל להיכנס ראשון למים . בתחילה, משמעות הניקיון האישי היתה שחרור הגוף מריחות לא נעימים ומל...
אל הספר