גם בקיבוצי – ברור-חיל – התקיים ויכוח כזה, כאשר עוד בשנות ה- 50 – הוחלט על הקמת תעשייה . אני בעצמי ( אז אדריכל צעיר וחסר ניסיון ( ניסיתי ללא הצלחה, לשכנע את החברים, שלא להקים את המפעל בקרבה מיידית עם הקיבוץ, אלא במרכז התעשייה האזורי שהוקם זה לא מכבר במרחק שישה ק״מ ממנו . אז עוד לא היה ידוע הפוטנציאל הזיהומי שהתברר אחר-כך ונבע מאופיו של המפעל כמערך לעיבוד ירקות, המייצר כמות גדולה של פסולת ושופכין ומעסיק כוח-אדם שכיר מחוץ לקיבוץ . הסתמכתי אז על האמונה ( אותה ביטאתי במעורפל, מול אסיפה כללית הרחוקה מהעניין התיאורטי ( בסיכוי הפוטנציאלי של הקמת ״עיר סוציאליסטית״, מורכבת מעיירת פועלים ( שדרות ( ו״רְבָעים״ קיבוציים מסביבה ( קיבוצי ״שער-הנגב״, שהיו גוף הומוגני מבחינת גודל וגיל ( . היום, בדיעבד, אמונה זו יכולה למצוא צידוק, אבל מסיבות השונות מהתיאוריה של ״עיר סוציאליסטית״ : אחרי כישלון כלכלי, נמכר המפעל של ברור-חיל למשקיע פרטי, וננטש אחר-כך גם על-ידו . הנכסים הבנויים של בית-החרושת נרכשו בחלקם על-ידי בעלי-עסקים אקראיים, ונותרו רובם ריקים ועזובים בכניסה לקיבוץ, כתזכורת עגומה לזמנים עברו . אבל מה שענ...
אל הספר