הקיבוץ כיחידה אורבניסטית

בחניון בכניסה למרכז היישוב . עיקרון אלמנטרי זה של כיבוד האדם, צריך היה ויכול היה להיות יסוד ראשוני בכל תכנון יישובי . איש הקיבוץ, שנהנה ממנו ביום-יום, לא היה מודע לאיכות החיים שעיקרון זה מקנה לו ולכן, בדומה לנעשה בתחומים חיוניים אחרים של המבנה השיתופי, היו אלה חברי הקיבוץ עצמם, שוויתרו על ההישג, והכניסו את המכונית אל תוך המרקם העדין של היישוב : וגם בכך השלימו עם שלילתם של היבטים כה רבים של המבנה השיתופי, וויתרו על היתרון הבולט והצודק של האיכות הסביבתית . כיוון שלא היה קיים רכוש פרטי, לא הייתה סיבה לחשוב על חלוקת הקרקע של היישוב . בתי המגורים, המתוכננים לפי קריטריון שוויוני, לא נזקקו לגדרות או לגבולות מסומנים : לכל יחידה משפחתית הייתה גינה קטנה צמודה – תחביב מקובל לשעות הפנאי, ורוב השטח טופל, על-ידי צוות מרכזי מיומן ומצויד בהתאם, כגן ציבורי גדול . הודות לכך, רוב הקיבוצים נראים עד היום כפארקים, שביתני המגורים הקטנים ( בדרך כלל בעלי שתיים או ארבע יחידות דיור ( מפוזרים בתוכם . זה היה פתרון אשר איזן באמצעים שבהישג-יד את הדלות האדריכלית ואת הצניעות של המבנים . הוא שאב ממושגי ה – Garden Towns...  אל הספר