פרק שמיני 102 אל המדרכות האפורות של לונדון . הקור של אחר הצהריים בחודש נובמבר לא עצר בעדי . נהגתי במאמץ לכפר הסמוך, ונכנסתי לסופרמרקט הממוזג . שוחחתי עם אליאס בעל הסופר על החום ועל השרפות שהשמידו שיחים בכרמל ומאות עצי זית במדרונות התחתונים של הגלבוע . התאבלתי על ההרס . חייו של עץ זית הם ארוכים, בעולם הצומח הוא מקביל לצב . נדרש לו זמן רב להתבסס, והוא גדל לאט, אבל הוא נשאר לדורות, צנוע ולא תובעני . "עצי זית ? " נשנק אליאס וטלטל את ראשו . "איזה אסון . אף אחד לא דאג להם ? קיבוצניקים לא יודעים לעשות את זה . העצים זקוקים לטיפול איטי ואי-אפשר להתעשר מהם . " הטון שלו לא הביע בוז אלא סקרנות . אף שבעל החנות היה ערבי נוצרי, הביקורת שלו נשמעה כמו ביקורת של אב רוטן על ילדיו . לקוח שקנה בקבוקי קולה מפלסטיק שלשל לידו את התשלום . אנשים נוספים הצטרפו לשיחה . נראה שרבים מהם כלל לא היו מעוניינים לקנות משהו, אלא רק להישאר ליד מקרר המשקאות . בחוץ החום בער בשיא אונו, אבל הרוח פסקה . הרגשתי שהגעתי לחנות כדי להתרחק משדה הקרב . משום מה היה לי נדמה שקל יותר היה להתנהל שם עם כתפי הכאובה . לבסוף, כשנגמרו לנו נושא...
אל הספר