פרק רביעי 50 הנמהרים על החצץ . יוסף עצר מול היסודות והשאיר את המנוע דולק, חירש-אילם לרעש ולריח, שזיהמו את המרחב השקט והאישי מכול . אז יצא והידס לכיווני קצר נשימה, בצעדים קצרים ותכופים, כאילו ירד מסוס . שערו היה קצר, כהה ומקורזל, פניו לבנות ועגולות, עיניו כהות ותווי פניו צנועים, כמעט מעודנים . הוא לבש מכנסי ג'ינס וגופיית ג'ינס, שמתוכה בקעו זרועות שריריות . היה לו משק קטן ומבולגן בקצה השני של העמק, שבמרכזו בית עץ ישן, אבל הוא בנה לעצמו בית נוסף ו"נאות", אחת מווילות הבלוקים הלבנות והלא מתאימות, שלא היה אפשר שלא לראותן מכל מקום שהסתכלתם, אם כי מקרוב מאוד נראה צנוע יותר, עוד מבנה בנוי למחצה בתוך הבלבול הכללי . "אז איך הולך ? " זרק . אמרתי לו שאני מוכן להתחיל אבל לא יודע איך . מסע של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן, אמרתי, אבל לא ידעתי היכן להציב את כף רגלי . "אין בעיה," השיב, כפי שקיוויתי . הוא הביט סביבו עד שאיתר אבן גדולה, מנוקדת בכתמים לבנים וחומים . צד אחד שלה היה שטוח, בעוד שאר צדדיה בלטו . יוסף נטל פטיש והחל להכות באבן מכות מהירות וחדות, מעיף לכל עבר שברי אבן, כולל ראשה ותחתיתה . לב...
אל הספר