פרק 1 : ראשית ומיתוס הבריאה | 21 המסורת מהעת העתיקה ותחייתה, במערב, בתקופת הרנסאנס – מושג, שפירושו המילולי הוא ״לידה מחדש״ . זאת, בניגוד לכל יתר המיתולוגיות, שנעלמו כלא היו, עם עליית הנצרות ( במאה ה- 4 לספירה ) , ואשר נתגלו מחדש רק במהלך המאה ה- 19 . יוצא דופן הוא מעשה בראשית, הכלול בתנ״ך, בגלל היותו מקודש הן ליהדות הן לנצרות . שמירת המסורת היוונית ותחייתה היא אחת החידות הגדולות . הכוונה להופעתם של האלים היווניים / רומיים ועלילותיהם, בלב ליבה של הנצרות הקתולית . כלומר, באיטליה ; תחילה בפירנצה, ובהמשך ברומא, ואף יותר מזה בוותיקאן עצמו . אפשר, שביצירה מדובר בהימשכות אל התמימות ואל הארציות של אותה המיתולוגיה, שלא צונזרה או נערכה מחדש . במילים אחרות, המיתולוגיה ככלל, והיוונית בפרט, הייתה היפוכה של השתלטנות הכוחנית שאִפיינה את הנצרות, בהיותה פתח להכנסת רעיונות חדשים בלי מחויבות דתית . האלים הם כבני אדם, אין הם כל-יכולים ; לא הם שיצרו את העולם ולא בידם לשנות את סדריו, אבל הם מסוגלים לעכב את ההתרחשויות . לעומת זאת, הוקנו להם שלוש התכונות שבני האדם, או לפחות היוונים, השתוקקו להן : כוחות מופלאי...
אל הספר