פרק ב: מקורות הדמוקרטיה המודרנית: האֲמָנָה החברתית

23 ש ע ר ר א ש ו ן : ע ל ד מ ו ק ר ט י ה , א מ נ ה ח ב ר ת י ת ו ס וג י מ ש ט ר י ם עצמו ב"מלחמת הכול בכול", וכדי להיחלץ ממצב זה ולשרוד הוא ניסח אמנה חברתית, שבה כל אחד תובע לעצמו אותה מידת חירות שהוא מוכן לתת לאחרים, ואת כל שאר החירויות מעבירים בני האדם לרשות השלטון . המדינה מבוססת על האמנה, והיחידים מסרו את כוחם לריבון ולכן בטלות זכויותיהם . השלטון יכול להיות מופעל על ידי אדם אחד, על ידי מספר אנשים או על ידי העם כולו באמצעות נציגיו . כך הבחין הובס בין מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה . הובס צידד במונרכיה, שבה קיים הריכוז הגדול ביותר של כוח המדינה . במצב זה אין חלוקה של ריבונות . הוא מנסח את האמנה במלים אלה : הריני סומך את ידי ומוסר לאדם זה ( או לכנסת אנשים זו ) את זכותי לנהל את עצמי, בתנאי שגם אתה תמסור לו את זכותך, ותסמוך ידך על כל מעשיו באותו אופן עצמו . משנעשה הדבר, ההמון המאוחד כך, באישיות אחת, קרוי קהילה… . כך נוצר אותו לווייתן גדול, או, אם לדבר ביתר יראת כבוד, אותו אֵל בן - תמותה אשר לו אנו חייבים תודה על השלום וההגנה שזכינו להם, כי בתוקף הרשאה זו, שניתנה לו על ידי כל יחיד ויחיד ...  אל הספר
מכון מופ"ת