חיים שפירא | 220 בניסוי המחשבתי שעליו התבסס התרגיל הוחלט ללכת בדרך ביניים, אולי לפי פתגם עממי ( לא ברור של איזה עם ) עתיק, שאומר, מוטב שאדם חף מפשע ייענש על משהו שלא עשה, מאשר שיהיה פשע שאיש לא נענש עליו . האנשים שהמציאו את הניסוי המחשבתי הזה החליטו לנקוט את האסטרטגיה הזאת : לשים בכובע שלושה פתקים ועל כל אחד מהם רשום אחד משלושת השמות של C-ו , A, B , לשלוף פתק אחד, והשם שרשום על הפתק יהיה זה של האדם שייתלה בבוקר שלמחרת ( זו הייתה השיטה להוצאה להורג בחוברת התרגילים שאיש, כאמור, לא העניק לה את שמו כמחבר ) . כך הוחלט, ובנוסף התקבלו עוד כמה החלטות, חשובות קצת פחות : א . לא לספר לאסירים מי עומד להיתלות . כך, כנראה, ייענשו כולם במידת מה, כיוון שיישארו ערים כל הלילה וירעדו מפחד כי לא ידעו מה צפוי להם בבוקרו של יום ; ב . הסוהר שאמור לשמור על שלושתם, שהיה נוכח בהגרלה ויודע מי אמור להיות מוצא להורג, הצטווה על ידי הנהלת הכלא לא לגלות לאסירים מי מהם יוצא להורג . מותר לו לדבר איתם על הכול, רק לא לגלות שום מידע רלוונטי . למשל, אם אחד האסירים שואל את הסוהר מהי תקינות פוליטית ובמה עוסקת טופולוגיה אלגבר...
אל הספר