262 | מדברים צהלית יכירו את השפה הצבאית, את הפקודות ואת המצבים השונים בשגרה ובפעילות המבצעית . * * * כשדנים בהיבטים התחביריים של הפקודה יש להידרש לנושא מבע הפקודה ולנשוא המבע . הנושא הוא מקבל הפקודה, הנשוא הוא תוכן הפקודה, כלומר, המשימה הנדרשת ממקבל הפקודה . לנשוא ייתכנו משלימים כגון מושא או תיאור . הנושא יבוא בכמה דרכים . דרך אחת היא נושא מפורש, שיהיה כינוי גוף נוכח, או הצגת כלל הנוכחים כנושאי הפקודה : "אתם נשארים כאן לצד הכביש . אם מגיע אוטו עוצרים" ( 'לבנון' ) ; "אין ברירה . . . אתה יורד . בפקודה ! " ( לשם, 287 ) ; "עצור ! פול ! כולם לשכב ! " ( ורדימון, 9 ) . ואולם הדפוס הרוֹוֵח בצהלית הוא גילום הנושא בפועל המשמש נשוא : "שתי דקות — העברתם את כל המש"ש לעמוד החשמל שם" ( אנסבכר, 36 ) ; "תחזרו מיד לעמוד בשלשות שלכם כמו סרגלים, ברור לכם ? " ( שלו, 93 ) . עוד דרך ניסוח היא פנייה מפורשת אל מקבלי הפקודה . לדרך הזאת יתרונות רטוריים, ולעיתים היא נדרשת מטעמים טכניים, כדי להבדיל בין מקבלי הפקודה לאחרים : "חייל, תן הקשב בפקודה ! " ( חילו, 79 ) ; "חיילי קומדיה שימו לב — עליית משמר בעוד חמש דק...
אל הספר