86 נוזהה אלאסד-אלהוזייל בהתייחסות הנשים אל עצמן . השימוש הזה מכליל אותן בתוך כלל הנשים בשבט ומשמעותו שהן תופסות את עצמן ואת הקהילה כישות אחת : מה שהיא עשתה עשיתי גם אני וכך כל אחת אחרת מהשבט . נוסף על כך, יש בכך משום ביטוי לערך הצניעות שתיארו הנשים בהתייחסן לאישה הבדואית הטובה, לזוגיות ולברכה . דפוס דומה של ביטול עצמי מופיע גם בכותרות שבחרו נשים אלו לסיפוריהן : הסיפור שלנו, החיים שלנו, הנשים הבדואיות, החיים אז, חיי האישה, החיים שלנו והחיים שעברו - למעט אישה אחת שבחרה בכותרת : "סיפור חיי", שבה היא מופיעה בגוף ראשון . בכותרות אלו יש משום אמירה : זה הסיפור של האישה הבדואית בכלל ושלי בתוכו . הסבר אפשרי נוסף ניתן למצוא בעבודותיהם של אלעארף ( 1937 ) , אלעבאדי ( 1973 ) , אלשעראוי ( 1995 ) וצדיקי ( 2003 ) המתארים את הנטייה שלא לשבח את עצמם כאחת מתכונותיהם של הבדואים שוכני המדבר . כשהם מדברים הם יעבירו את המסר בסיפור או ברמז שבו יספרו על מישהו אחר ולא על עצמם בגוף ראשון - "אני" . גם הנביא מוחמד שלל את הדיבור והשבח של האדם על אודות עצמו . השערה נוספת היא שהנשים משתמשות בגופים לשוניים מרחיקים מאח...
אל הספר