92 עודד וולקשטיין מדמה את עבודתו של המשרת בחזקת עמל חינם , ברכה לבטלה : ברעש מאמציו הבטלים , המשרת מצווה לאדון את בטלתו . בחירשותו הוא ממתיק – נֶגֶן לאיבריו המִתְרַפִּים . אבל על מנת להמחיז את הדיאלקטיקה הזאת , ניטל על המספר להתפצל : או אחרת , למצוא מי שיגלם עבורו את מי שנענה לקריאת הפעמון , את מי שבא , את מי שטועה לחשוב שקראו בשמו . חירשותו של הכפיל המטומטם הזה — מי יגלם אותו למען האדון – המספר ? — תהיה לְלִשכת נישואיהם של המספר ומנגנון החזרה : הינף הסרת ההינומה , חלל התהודה של פעמון הכלולות ) של הקבר , של הטקסט ( . עבודת החינם שהוא עתיד לטרוח עליה בלא שנתבקש לכך היא שתחוקק את רפיון איבריו של האדון הקבור . בנקודה אחרת במאמר מביא פו כדוגמה לעקרון ההכפלה המצלולית והאנפורית בגופו של טור יחיד את המשפט הבא : 74 . Made in his image a manikin merely to madden it זה מקום התענוג בסיפוריו של פו : כפיל שוטה , חירש אבל חרוץ , שמשמיעים לו והוא אינו שומע , שמסבירים לו והוא אינו מבין , שלא קוראים לו והוא בא ) אבל ההפך הוא הנכון , כמובן : קוראים לו , הוא בא , ואז מן " הטעות " של הגעתו גוזרים עליו שלא ...
אל הספר