30 עודד וולקשטיין אשר פו ביטא הן בגינוניו האישיים והן בעמדותיו האסתטיציסטיות הקיצוניות — נעשית למופע היסטורי , לפחות בשני מובנים קובעים : היא נגזרת ממודל תקופתי ) דימוי של הסופר האינדיבידואליסטי – עד – טירוף , שנפוץ בשנות ה – 40 וה – 50 בשוק הספרים האמריקאי ( , ובה – בעת היא משחרת לקנות לה אחיזה ברגע ההיסטורי שאליו היא ממענת , בכל עוצמתו הגרנדיוזית של הסירוב למַעֵן . ברוח דימוייו השגורים של פו אפשר לומר שהסופר מבקש להיקבר חיים ; אלא שאת קבורתו זו הוא חותר להציב במרכז הבמה . ואם כך , מה מעמדה של הקריאה המוצעת כאן ? האם היא " היסטורית " או " א – היסטורית " ? נדמה לי שאפשר להסתכן בניסוח הבא : אנו מבקשים לעיין במנגנונים של דה – היסטוריזציה ביצירתו של פו , מתוך התייחסות להקשר ההיסטורי שעל רקעו וכלפיו מופעלת ההתכנסות הא – היסטורית ; לעקוב אחר תנאי התקנתה והמחזתה של ההתכנסות , שהייתה לגבי פו תנאי ליציאה והתקבלות ; להתחקות אחר האופנים שבהם מסתלק פו מההיסטוריה על מנת להבקיע אליה כמי שפנה לה עורף . בה – במידה , אנו מבקשים לחשוף את הטכניקות שעל ידן רותם פו את ההיסטוריה — ובכלל זה ההיסטוריה של הקר...
אל הספר