אין פיתוח בר־קיימא בלא מדידת האי־שוויון

38 | קיצור תולדות השוויון כדי לבטא את משקלן של קטגוריות המיסים השונות או את שיעור התקציבים המוקדשים לחינוך, לבריאות או לסביבה במונחים של אחוזים מתוך ההכנסה הלאומית ( או התמ״ג ) . ואכן, מדובר בשיטה שהיא הרע במיעוטו מבין אלה העומדות לרשותנו לשם השוואה ברורה של הסכומים לאורך זמן ובין מדינות שונות . אנסה להוכיח זאת בפרקים הבאים כשנדון, למשל, בגידול בכוחן של היכולות הפיסקליות והצבאיות של המדינות האירופיות במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה, או בהתפתחות מדינת הרווחה במאה העשרים . במבט ראשון, השימוש במינוח ״אחוז מההכנסה הלאומית״, או ייחוס כל הסכומים המוזכרים להכנסה הממוצעת או לשכר הממוצע בכל תקופה ( שהם היינו הך ) , עלולים כמובן להיראות מופשטים ולהרחיק מעליהם אזרחים רבים . אך אם לא צולחים מכשול טכני זה, נחשפים באופן בלתי נמנע כמעט למניפולציות . לדוגמה, ממשלות מכהנות ( כמו גם האופוזיציות שלהן ) נוהגות להכריז על תוכניות השקעה הנוקבות בסכומים של טריליוני אירו ( או דולר, או יואן ) . לאחר שבוחנים אותן מתברר בדרך כלל שתוכניות אלה נפרסות על פני עשר או עשרים שנה, ולא על פני שנה אחת ; שהעלות השנתית המחושבת ...  אל הספר