השקוע באדמה, לכל ילד וילדה . המספרים יירשמו בספר גדול ויישמרו ברשות המקומית, באגף התרבות . פעמיים בשנה נערך טקס נטיעות שבו המשפחה הגרעינית ‑ אבא, אמא, סבתא, סבא, אחים, אחיות ‑ באו עם התינוקת או התינוק, כשהם בני חמישה ‑ שישה חודשים . בשטח חיכה להם העץ הצעיר, הגומה היתה מוכנה ולידה מספר העץ . המשפחה נטעה את העץ, אם היה צורך היה מי שהדריך ועזר . המספרים, כאמור, נרשמו . חשבתי שלא נכון לכתוב שמות ליד העץ כי זה ייראה כמו מצבה . לכן טבענו מספרים . שמות הילדים נמצאים במקום אחר . הענקתי במתנה לכל תינוק או תינוקת את ספר הילדים הנפלא, "העץ הנדיב", של סילברסטיין . בספר צוין מספר העץ והיכן הוא נטוע . הוספתי הקדשה אישית, שנתנה ביטוי מלא לכוונותי והסבירה למה יער הילדים בא לעולם . וכך כתבתי : גם אם שבילי חייך, יובילוך אל קצווי תבל, תדע תמיד, שכאן שורשיך . בעיני זהו החיבור הכי אמיתי של הילד אל משפחתו, אל מולדתו ואל רמת השרון . הזיכרון הזה ילווה אותו כל חייו . טקסים אלה היו מאוד מרגשים, בפרט למשפחות של הילדים . לימים פגשתי תינוקות שלכבודם ניטע עץ, שמאז עברו הרבה שנים והם כבר בשנות ה ‑ 20 המאוחרות לחייהם...
אל הספר