הרעיון בהרחבה . אמנון נענה, השארתי לו את החופש לבחור את האופי והסגנון של הסיפור . לא התערבתי, לא הכתבתי לו דבר . כעבור זמן לא רב קיבלתי את הסיפור, שנראה לי יפה, לבד מן הדגש הבוטה על הנושא העדתי . נאמרו בסיפור דברים קשים מאוד . למשל : "הוא הראה להם ועוד יראה להם, עד שיוציא מפיהם האשכנזי הקפוץ את קריאות ההתפעלות . מבעד למסך המרירות עלה חיוך קטן והתפשט על פניו, כשנזכר באינטונציה הסלחנית שבה היתה סופי אמו אומרת לו, בעגתה החלבית, 'הדיל שיקנאז', יעני אלה אשכנזים אלה, אל תצפה מהם שיהיו בני אדם כמונו . . . " כאמור, לא הגבלתי את שמוש איך לכתוב את הסיפור . בוודאי היה חשוב להזכיר גם את מוצאו של אלי כהן, אלא ששמוש עשה זאת בזעם, בשנאה . זאת היתה חוברת שאמורים ללמוד ממנה ילדים ספרדים וילדים אשכנזים כאחד, שיושבים באותה כיתה . איזה נושא לימוד מציע שמוש ? נושא השנאה ? כך הוא חושב לרפא את הפצע ? לגַשר ? הוא איש רוח, איש חינוך, זו דרכו ? לא הבנתי מה יועיל סיפור כזה להבנת דמותו של הגיבור שלנו, אלי כהן, וללימוד עליה . ציינתי שהוא איננו גיבור ספרדי ואיננו גיבור אשכנזי, אלא גיבור ישראלי, וכך צריך להציגו לתלמ...
אל הספר