בערב השני לבואנו לירושלים ראיתי תהלוכה שמחה מאוד של סטודנטים . הם הלכו, שרו, רקדו, ניגנו, וגם נשאו קריקטורות מצחיקות . הכול בהומור טוב . את תשומת לבי לכדה קריקטורה גדולה, שבה הופיע המלך חוסיין רוכב על חמור . הלכתי אחריהם עד שהתהלוכה הגיעה אל כיכר הדוידקה, שם הניחו את הקריקטורות בערימה והלכו . שלפתי מהערימה את חוסיין, שמתי בג'יפ ונסעתי אל מפקדת הפלוגה, ששכנה בבניין יפה באבו טור . לימים היה באותו בניין של מפקדת הפלוגה גן הילדים של הנכד הבכור שלי, יאיר, שנולד בירושלים . בבוקר נסעתי עם הקריקטורה למנדלבאום, העמדה המרכזית שלנו בקו, שם העליתי אותה מול עיניהם של הלגיונרים . הם הופתעו, כעסו מאוד, עשו לנו תנועות מגונות וכאלה . אבל כולם עד האחרון שבהם הסתקרנו ויצאו לראות "מה עשו לחוסיין" . ספרנו את החיילים, היו שם 12 . משם נסעתי לעמדה צפונית יותר, פאג"י, מול בית הספר לשוטרים . אותו כנ"ל . הירדנים יצאו כולם, הפעם גם זרקו עלינו אבנים . ספרנו אותם . הכול בסדר, כולם ישנם, 12 נוכחים . נסענו דרומה לדורמציון . שם ביקשתי שיכינו ערימה של אבנים, למקרה שהירדנים יזרקו עלינו, נזרוק עליהם בחזרה . אכן לא טעיתי,...
אל הספר