לו אצלי זכויות מיוחדות, לא רק אצלי . גורן היה איש מיוחד וראוי מכל בחינה . נעניתי לבקשתו . הזמנתי קומנדקר, תפסתי את ההגה, הרב גורן ישב לצדי מימין, מאחורינו שלושה חיילים . לפני שהתנעתי פניתי אליו ואמרתי, "הרב גורן, אתה יודע שיש לי הערכה מיוחדת אליך, אבל אני חושש לסכן אותך בנסיעה הנועזת הזאת, בדרך שאיש לא עבר בה שנים, מאז מלחמת השחרור" . הרב ענה ש"אין סיבה לדאגה, אף פעם לא חטאתי", אמר, "לכן ה' ישמור עלינו" . האמנתי לו, יצאנו לדרך . הקטע הבעייתי אורכו היה כשניים ‑ שלושה קילומטרים, לרגלי המנזר . הכביש היה משובש מאוד אבל נסעתי מהר . הגענו לשער הגיא, הרב היה מאושר . הצעתי שנחזור דרך בית שמש, אבל הוא עמד על כך שנחזור באותה דרך . חששתי שהפעם הלגיון יתקיל אותנו . לשמחתי, זה לא קרה . מאוחר יותר ננזפתי על ידי החפ"ק הפיקודי שהגיע לשטח וכלל גם את הרמטכ"ל, את אלוף הפיקוד ואת המח"ט רפול . הם לא אהבו את ההרפתקה הזאת, אף שבדיעבד ראו בה גם משהו חיובי . הרב הגן עלי ולקח על עצמו את ה"אשמה" כולה . הוא באמת היה אדם ראוי מאוד, אמיץ . רבנים כאלה אני אוהב . שהינו בשטח שלושה או ארבעה ימים . בינתיים יצרנו קשר עם ...
אל הספר