הלכתי משם . נשארתי לשבת במכונית עוד שעה ארוכה . תמונות מחיינו עברו לנגד עיני . לא יכולתי לעצור את הדמעות, גם לא רציתי . לא רציתי לנסוע לשום מקום . הלוויה הקטנה התקיימה בבבית העלמין בחולון . הגיעו כ ‑ 20 איש . הרב הראשי, הרב לאו, בא לדירתה הקטנה שברחוב יהושע בן נון בתל אביב לביקור אבלים . הוא גם הרב שחיתן את בת הזקונים שלנו, איילה . בתוך הדברים הקצרים שנשאתי שם, על הקבר של אמא, בשקט, בכאב שאין גדול ממנו, אמרתי : "תמיד היית טובת לב, לכולם, לא רק לבני המשפחה . גם כאשר למשפחתי שלי כאן בארץ היה קשה, חסכת פרוטה לפרוטה, נסעת אלינו עם שקיות אוכל שהכנת במיוחד עבורנו . ידעתי ש'אין לך ראש', אבל המשכת להכין עבורנו את הטובים שבתבשילים, שנזכור ולא נשכח את טעמו ואת ריחו של הבית שלנו בוויסקיטקי, שהיה מרכז חיינו . ידעתי והפנמתי 'שאת ירדת מנכסייך', שאינך מנהלת עוד את המשפחה הגדולה כפי שעשית באהבה כל כך ענקית . התרומה שלך לחיינו היתה טבעית, העשירה אותנו, השרתה עלינו שלווה של משפחה . ידעתי את צפונות לבך . היית צדקת גדולה ואדם נפלא . תודה לך, אמי יקירתי . החיים היו כל כך אכזריים אלייך, זה היה מאוד לא צודק ...
אל הספר